03-6000300 
האם אדם אשר נעצר על ידי המשטרה ונשפט ונמצא כי הוא זכאי, יקבל פיצוי על תקופת מעצרו?
29/07/2010 | תחום התמחות: נזיקין וביטוח
כלל הוא במשפט הפלילי כי אדם הוא חף מפשע עד שהוכח אחרת.
סעיף 80 לחוק העונשין קובע, כי על מנת ליתן פיצוי לנאשם אשר זוכה, תידרשנה, בנוסף לעצם זיכויו, אחת משתי החלופות:
- האחת, שבדיעבד יתברר שמלכתחילה לא היה יסוד להאשמה שבה הואשם.
- האחרת, שביהמ"ש יימצא כי ישנן "נסיבות אחרות המצדיקות זאת".
תחת החלופה הראשונה נדרש כי לאחר דבר האישום, יימצא כי לא היה יסוד להגשתו ושהאשמה לכאורה הופרכה. למשל, כאשר כתב האישום הוגש מבלי שנתמך בעדויות וראיות מספקות או שהיה נגוע באי צדק כגון: חוסר תום לב, רשלנות או מגמתיות, מצד גורמי האכיפה, התביעה או החקירה. וכך גם אם נמצא כי הערכת היקף החומר הראייתי ומסוגלותו להרשיע מן הפן העובדתי, או המשפטי, הייתה רשלנית או בלתי סבירה מצד גורמים אלו.
תחת החלופה השנייה, הנחשבת "עילה שיורית", עסקינן במקרה בו נראה, על פניו, כי היה יסוד להאשמה, אך בדיעבד התברר כי במבט על מכלול הנסיבות כולן לא ניתן להרשיע את הנאשם.
למשל: כאשר במהלך המשפט התגלה כי ניתנו עדויות כזב שלא ניתן היה לדעת עליהן קודם לכן או שהייתה התעלמות תמת לב מטענת אליבי, וכן סיבות אחרות כמו הימשכות ארוכה מאוד של המשפט. גם במקרים אלו, כאמור, למרות שלכתחילה היה מקום להגיש כתב אישום, בכל זאת תקום ההצדקה לפצות את הנאשם.
עד לאחרונה, פסיקת בית המשפט נטתה שלא לפצות את הנאשם שזוכה כברירת מחדל, אלא במקרים שברור מאליו כי ראוי לפצות את הנאשם בשל סבלו ונזקיו, או שהוא חף מפשע לחלוטין, או במקרים מובהקים של עינוי דין (הימשכות המשפט והמעצר מעבר לסביר). הטעם למגמה זו היה טמון במספר גורמים:
- החיסכון בקופה הציבורית - שכן מעשית לא ניתן לפצות כל נאשם שזוכה על מלוא נזקיו המיוחסים.
- חוסר הרצון של בתי המשפט לפצות נאשמים שזוכו מחמת הספק בלבד ולא זיכוי שלם ומלא.
- מתן הפיצוי עשוי לגרום לרשויות האכיפה להירתע מלהגיש כתבי אישום שהעובדות בהן לא ברורות לגמרי. הרי לפעמים, לא כל העובדות ידועות לחלוטין בעת הגשת כתב האישום אך הן צפויות להתברר במהלך המשפט. לפיכך, מתן פיצוי במקרים כאלו עשוי לגרום לתביעה לוותר מראש על הגשת כתב האישום, דבר שהוא אינו רצוי בחברה שומרת חוק.
- לא ניתן לדעת מראש האם העדים והראיות השונות הן מהימנות ויחזיקו לאחר שההגנה תתקוף ותנסה לערער את אמינותן.
- אם המשפט התארך כיוון שהיה סבוך או שהנאשם שמר על זכות השתיקה למשל ולא שיתף פעולה - הרי לא רק שיש בעובדה זו כדי לחזק את החשדות נגד הנאשם (גם אם לבסוף לא ניתן היה להרשיעו בשל ספק) אלא שגם אורך המשפט נגרם כתוצאה מהתנהגות הנאשם עצמו.
אולם כיום, בעיקר לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי אין לפגוע בחירותו של אדם ללא הצדקה, פסיקת בית המשפט נוטה ליתן פיצוי אלא אם תימצאנה נסיבות השוללות את מתן הפיצוי. הנימוק המרכזי לכך הוא, שבדיעבד הסתבר שהמדינה פגעה בזכותו של חף מפשע שלא לצורך, ועל כן מזכה את הנאשם בפיצוי על סבלו. הרי אל מול החשש מהרתעת גורמי האכיפה יש לזכור כי בידם מצוי כלי המעצר שהוא פוגעני וחמור ועל כן ממחייב זהירות בה בהפעלתו.
מהו גובה הפיצוי?
ככלל, גובה הפיצוי קבוע בתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר). יחד עם זאת, מקובל כי לבית המשפט ישנו שיקול דעת בקביעת גובה הפיצוי ושזה יינתן רק על פי הוצאותיו ונזקיו הישירים של הנאשם שזוכה. כך למשל, הוצאות שכר הטרחה יחשבו כהוצאה וגם אובדן ימי העבודה אך הפגיעה בשמו הטוב, במהלך חייו ובנסיבות אישיות אחרות של הנאשם לא יחשבו כנזק אלא כשיקול תומך בקציבת הפיצוי. דוג' נוספת הינה עיסוקו של הנאשם וכיצד מעצרו השפיע על עתידו.
לסיכום
ניתן אכן לתבוע פיצויים לנאשם שזוכה בגין מעצרו או מאסרו. על מנת להיות זכאי לפיצוי,מלבד הזיכוי עצמו, נדרש דבר מה נוסף:
- שהאישום והמעצר היו בלתי סבירים מלכתחילה
- או שבדיעבד הסתבר שלא היה ממש באישום
- וכי הנאשם ניזוק כתוצאה המעצר והיו לו הוצאות וזיכויו הוא כן וצודק ולא "טכני" בלבד.
מאידך, סיבות לשלול את הפיצוי הן למשל: חוסר שיתוף פעולה, התנהגות אלימה מצד הנאשם או כאמור, זיכוי דחוק מחמת הספק (שקשה היה לקבוע מעבר לכל ספק שהנאשם הוא העבריין).
מידע זה הינו כללי בלבד ואינו יכול להוות תחליף לייעוץ משפטי. למידע נוסף וטיפול ענייני, נא פנה למשרדנו.
